פתיחת שנת הלימודים האקדמית בתקופת מלחמה מציבה אתגרים חסרי תקדים עבור הסטודנטים והמערכת האקדמית כולה. המציאות שבה סטודנטים נדרשים לשלב בין לימודים אקדמיים תובעניים לבין
עלינו לטפח מנגנוני הגנה של ממש אל מול דיווחים מסוג אלו. התקשורת הישראלית לצערי , ברובה, לוקה בתעשיית דיכדוך. כאילו כל מטרתה למעט מלאחת לנו
הפריפריה בישראל מורגשת ולצערי בעיקר הפערים העצומים בכלל המדדים אשר בודקים אותה. בבריאות, בחינוך, בתחבורה וכן גם במקומות עבודה ובשכר לנפש. ההייטק יכול וצריך להיות
ישראל מדינה צעירה מאוד ובניגוד למשל בארה"ב, שאיננה מובוגרת כל כך כמו אנגלית וצרפת, יודעת לשמור כל פיסה של היסטוריה היטב תוך שימור הנרטיב וההקשר
מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך בדימוס, הינה אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה. מסכים עם דברה ששנת הלימודים האחרונה היתה מאתגרת לצוותי ההוראה, לתלמידים עצמם, להוריהם ולקהילות.
אופטימיות היא רכיב שחייב להיות בכל התבוננות חברתית שלנו. בין אם על חינוך, על מוסדות השלטון, על המבנה החברתי ועל היכולות שלנו להצעיד קדימה את
נושא הקשר בין פריחה בחינוך לבין עיתות משבר חברתיות נחקר רבות ותמיד נמצא כי אכן כאשר החברה עוברת טלטלה – וראינו זאת לאחרונה בקורונה וכעת
הלמידה דווקא בעיתות משבר מהווה גם כלי ללכידות חברתית ולהגברת תחושת השייכות הארגונית. חברות רבות דווקא בימים מורכבים אלו הסתייעו בפורמטים שונים של סדנאות, מפגשים,
חינוך פיננסי הוא חשוב היות וכבר מגיל צעיר אנחנו רוצים לדעת שהילדים שלנו יודעים את המשמעות של אזרחות טובה, אזרחות נכונה. כזו שגם רואה את
התערוכה החדשה מרתקת! דווקא בעידן שבו "מיד ג'רני" מחולל לנו תמונות שנראות כמו תמונות שמן ממש ויצירות כיד הדימיון – ההירהור על הזווית של הצלם, על
